איך מתמודדים עם געגועים עזים אחרי פרידה?

הרגש שמופיע כשאין לך לאן לברוח – להיכנס אל החושך בעיניים פתוחות.

יש רגעים שקטים מדי.
רגעים שבהם שום דבר חיצוני לא מסיח את הדעת, והלב – הוא פשוט לא שותק.
פתאום זיכרון. ריח. מילה. או סתם שתיקה שיש בה יותר מדי פנים.
הגעגוע לא בא לבקש רשות. הוא נכנס, מתפרש, מתעקש – עד שאתה לא יודע אם הוא געגוע אליה, אל עצמך, או למה שיכולת להיות איתה.
הכתוב בלשון זכר אך פונה אל כולם וכל אחת ואחד בדרכו.

והשאלה שכל אדם פרוד או גרוש שאל את עצמו לפחות פעם אחת:
איך ממשיכים לחיות עם זה?
או אולי יותר מדויק – איך מפסיקים לחיות מתוך הגעגוע?

מה זה בעצם געגוע?

געגוע הוא תנועה כפולה: משיכה לעבר, ודחף לבנות מחדש.
הוא לא רק זיכרון – הוא קונפליקט: בין מה שאתה יודע שקרה, לבין מה שאתה מרגיש שלא הספיק לקרות.
והכאב העמוק בו נובע מכך שהוא לא תמיד מדויק – אתה לא מתגעגע בהכרח לאדם.
אתה מתגעגע למה שיכולת להיות איתו, או למי שהיית דרכו.

וזה חשוב להבין:
הגעגוע הוא תמרור – לא מפה.
הוא מראה לך איפה כואב, לא לאן אתה אמור ללכת.

תהליך ההתמודדות: לעבור דרך – לא לעקוף

1. לזהות למה אתה באמת מתגעגע

רוב האנשים עוצרים ב"אוף, אני מתגעגע, כואב לי , קשה לי".
ולרוב גם יקבלו תשובות בהלימה.
מעטים עוצרים לשאול:

• למה בדיוק?
• לאיזה חלק בעצמי אני מתגעגע דרך הקשר הזה?
• האם אני מתגעגע לאדם – או לתקווה?
• לפרק את המרכיבים על מנת להחזיק את העומק ולהתקדם באמת.

רק כשאתה מזהה את האובייקט האמיתי של הגעגוע – תוכל לשחרר את האשליה.

"לא תמיד אנחנו מתגעגעים אליו. לפעמים אנחנו מתגעגעים אל עצמנו, כפי שהיינו כשהוא היה שם."

2. לכתוב – מבלי לשלוח

מכתב אחד. בלי שיפוט. בלי פילטרים.
כתוב את כל מה שלא נאמר.
תן ללב להישמע כמו שהוא – לא כמו שהיית רוצה להיראות.

והכי חשוב: אל תשלח.
המכתב הוא בשבילך, לא בשבילה.

הוא רגע שבו הלב מתיר את עצמו – כדי שלא ייתקע.

3. יצירת טקס פרטי

אנשים מזלזלים בטקסים, עד שהם מבינים כמה הגוף זוכר.
הצעה:

• הדפס תמונה, תכתוב עליה מה שהיית צריך להגיד – או כל דבר אחר שתוכל לאחר מכן לזרוק.
• זרוק לים אבן עם מילה.
• אמור בקול רם: "אני משחרר. אני מכיר בכאב. אבל אני בוחר לנוע."

הטקס נותן לגוף פקודת שחרור, לא רק לנפש.

4. שבירת דפוס יומי אחד

געגוע לא מחזיק לבד. הוא יושב על הרגל.
החלף דבר קטן:

• מסלול הליכה
• מוזיקת בוקר
• סדר יום

אתה לא שובר רק שגרה – אתה מרמז למוח שלך: אנחנו כבר לא שם.

"הגעגוע צועק – עד שאתה עונה לו עם חיים חדשים."

5. לא להיבהל מהכאב – להעמיק בו

געגוע חונק כשהוא מוכחש.
אבל כשנותנים לו להיות – הוא מתרכך.
נשאר.
נח.
ואז מתפוגג.

---

הגעגוע לא צריך להיעלם – רק להפסיק לנהל

הגעגוע הוא לא שקר. הוא פשוט לא תמיד מה שאתה חושב שהוא.
הוא לא הסיבה לעצור – אלא סימן שאתה בדרך.
הוא לא אויב – אלא שער.

ומה שנמצא אחרי השער, תמיד מתחיל בצעד קטן – שלך.

אם אתה מרגיש שהגעגוע חונק, שאתה מסתובב סביבו שוב ושוב – זה לא סימן לחולשה. זה סימן לרגע שצריך בו תמיכה.
אנחנו כאן בשביל זה.

אהבה וגעגוע: שני רגשות שחולקים שפה – אבל לא בהכרח מהות

רבים שואלים: אם אני מתגעגע — סימן שאני עדיין אוהב?
התשובה היא: לא תמיד. אבל גם: לפעמים כן.

וזו לא התחמקות – זו האמת.
ממש כפי שהחיים אינם דיכוטומים ויש מורכבויות וצורך בהכלה אמיתית והחזקה.

געגוע הוא תגובת גוף־נפש לפרידה

הוא יכול להיות:

• געגוע למגע פיזי, או לקרבה רגשית
• געגוע להרגל משותף או לשקט מסוים
• געגוע לדימוי שנבנה — גם אם הוא לא באמת היה שם
• געגוע לשותף בדרך

הגעגוע לא שואל אם זה היה קשר בריא, או אם אתה רוצה אותו בחזרה.
הוא פשוט מודיע: היה פה משהו שחסר עכשיו.

אהבה, לעומת זאת, היא נוכחות אקטיבית

היא לא רק רצון שיהיה לי טוב — אלא רצון שלשנינו יהיה טוב.
אהבה אמיתית רואה את המציאות, לא רק את הכמיהה.

"הרצון הטוב הוא הכול."
כי כשיש רצון טוב, יש תנועה. יש ריפוי.
יש אפשרות לראות את האחר – וגם את עצמך – באור רך יותר.
אבל אם הרצון הטוב מת – אין אהבה. יש רק געגוע לעצמך.

הַתְּשׁוּבָה הַשְּׁרוּיָה בַּלֵּב תָּמִיד, מְוַדֵּאת לָאָדָם אֶת הָעֵרֶךְ הַגָּדוֹל שֶׁל הַחַיִּים הָרוּחָנִיִּים, וְהַיְסוֹד הַגָּדוֹל, שֶׁהָרָצוֹן הַטּוֹב הוּא הַכֹּל•, וְכָל הַכִּשְׁרוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם אֶלָּא מִלּוּאָיו

מתוך אורות התשובה פרק ט' – ערך הרצון המתגלה מתוך התשובה >> אתר ישיבה

למה אנחנו מתבלבלים ביניהם?

כי הגוף מגיב באופן דומה: דופק, מועקה, חיפוש.
אבל:

• אהבה מבקשת נוכחות, בנייה והתקדמות לעתיד משותף
• געגוע מתעורר מהיעדר, המחוסר , מהפירוק

ולפעמים אנחנו פשוט לא יודעים מה אנחנו רוצים:
אותו,
את הרגש,
או רק הפסקה מהריק.

הדרך לדעת?

שאל/י:

1. אם הוא היה חוזר עכשיו – מה היית באמת עושה?
2. האם אתה אוהב אותו – או את התחושה של לאהוב מישהו?
3. האם אתה שואל עליו – או שואל על עצמך, דרכו?

הגעגוע יכול להעיד על כאב, על אובדן, על חלק בתוכך שעדיין לא נסגר.
וזה לא אומר שצריך לחזור – זה אומר שצריך להרגיש.
ולהמשיך לנוע, גם אם לאט, בכבוד, בהערכה, בחמלה.

לפעמים צחוק הגורל הוא שבתוך מערכת היחסים לא יכולתם לשחרר או לוותר לכבד או לחמול ודווקא בפרידה אלו כל הדברים שאת/ה מחוייב לבצע עם עצמך ואל מול האחר. אז אין דרך באמת לברוח מהקושי אם רוצים לעבור את השיעור ולעלות מדרגה. בחיים הם בחירה.

---

7 ‑ דרכים להתמודדות שמבוססות מחקר וניסיון מקצועי

1. לתת מקום לאבל
   • לא להתכחש או לדחוק הצידה – נסו להרגיש את הכאב, העצב, הכעס – הפעולה הזו קריטית לריפוי
2. להבין את התמהיל הרגשי
   • לבד, ללמוד לתת שם לדיכאון, כעס, אשמה, רגשי נחיתות – וכך להפחית את כובד התחושות
3. לעקוב אחר עיוותים מחשבתיים
   • זיהוי מחשבות כמו “לעולם לא אמצא מישהו אחר”, “אני לא מספיק טוב” – ואז להטיל בהן ספק ולהזכיר לעצמנו שזה לא הגיוני
4. להתייחס בכבוד לרגשות רגישים
   • זה נורמלי להיות רגישים יותר – חשוב לפגוש את עצמנו ברוך, לא לשפוט או להאשים עצמנו
5. יצירת תחושת ערך ותודה
   • לפתח שגרות של פעילות גופנית, רפלקסיה חיובית (למשל: “שלושה דברים שאני מודה עליהם”), לימוד משהו חדש – שיחזירו תחושת עצמאות והתעלות פנימית .
6. ניהול הרגלים וגבולות
   • להתרחק מהאקס/ית ברשתות החברתיות, להימנע ממעקב אחרי אירועים וטריגרים – כדי לא להיכנס ללופ של געגועים
7. מפגש עם תומכים מקצועיים
   • טיפול הוא לא רק על “לפרוק”, אלא נותן כלים להתמודדות ממשית, נמנע התדרדרות לדיכאון קליני ומאפשר צמיחה

תודות והעשרה – לא לשכוח

• זיהוי רגשות חיוביים מהקשר שפגשו צורך ריק, ואיך ניתן למלא את אותו צורך בעצמנו (למשל אהבה ללא תנאים, שייכות, ביטחון פנימי)
• זה אירוע התחזה קסם – הוא לא יחזור, אבל אפשר לדאוג שהתובנות שבתוכו יישארו.
• פרידה גם להזדמנות צמיחה – כאב במקום להיות Affiliate אפשר להפוך לכוח, מקום הבנה וקשב עצמי עמוק. בתהליך מקצועי ואינטואיטיבי – אפשר לצאת חזקים ומודעים יותר .

איפה אפשר להעמיק?

• רישום יומי: לכתוב ביומן אינטימי, להביא תובנות, לעבד מצבי רוח בצורה מודעת.
• תרגול מיינדפולנס או מדיטציה: מפחית ערפול רגשי ומשפר שליטה מחשבתית.
• תחביבים קהילתיים: הצטרפות לקבוצה, התנדבות – שיקום תחושת שייכות ופרנסה רגשית משמעותית.
• שיחה עם מטפל: דרך נהדרת ללמוד פיתוח גבולות בריאים, הגברת הערכה עצמית ויצירת תמיכה מבפנים.

זווית ביקורתית: כשאין התמודדות מקצועית

• לא מספיק “לחסום” או “להדחיק” את הרגשות – זה מוביל לרוב להחרפה מאוחרת של כאב, חרדה, דיכאון גם אם כעת יש תחליפים טובים.
• חשוב לא להציג פרידה כשליחות חד‑פעמית – צריך קונטקסט חי: הרגלי שגרה, תמיכה, למידה עצמית.
• גם הטענות על "לקיחת אחריות עצמית" נורא חשובות, אבל לא לשכוח: טיפול רגשי הוא תיקון משמעותי, לא רק פרטנר “לשיחת חולין”.

לסיכום ולחשיבה

אתה לא לבד, זה לגיטימי לחוות געגועים עזים. אך אפשר ואפילו נכון להפוך את הכאב למנוע של צמיחה, כלים רגשיים ויכולת עצמית. קח בגישה שאינה שיפוטית כלפי עצמך, תלבש על עצמך חמלה, קח אחריות רכה ותישאר מחובר לקהילה מקצועית ותומכת.

שתרגיש שוב שלם ומחובר – תן לכאב להוביל אותך אל השקט שבפנים וזה מבחן באמונה. 💛