אחת המטרות המרכזיות של 'מרכז מחדש' היא לשמש חממה ומנוף ליוזמות טכנולוגיות, חברתיות ואישיות שנולדות מתוך קהילת הגרושים והגרושות. אנו מאמינים כי האנשים שחווים את היומיום של ההורות המשותפת והמורכבות הכלכלית הנלווית אליה, הם אלו שמחזיקים בידע המדויק ביותר כדי לייצר את הפתרונות של המחר. שמחים ונרגשים להציג את כתבתו של דניאל יעקב מייסד תיקו.
אפליקציית תיקו היא כלי לניהול משותף של הוצאות הילדים – בלי ויכוחים על מספרים. שני הצדדים רואים אותם נתונים, אותה היסטוריה, אותו באלאנס. כל הוצאה מתועדת. כל פעולה ניתנת לערעור. לא בורר, לא שופט — כלי לסדר ולשקיפות.
אודות היזם – מסיפור אישי למוצר
שמונה חודשים שבהם חשבתי שאני משתגע / דניאל-יעקב, מייסד אפליקציית תיקו
אני דניאל-יעקב, בן 39 , אבא לשלושה, ומייסד של תיקו. אבל לפני שאספר על מה שבניתי, אני רוצה לספר
איך הגעתי לשם — כי בלי הסיפור הזה, תיקו לא היה קיים.
לפני כחמש עשרה שנה התחלתי תהליך של חזרה בתשובה. לא ברגע אחד דרמטי — אלא בדרך ארוכה, שלב
אחרי שלב, של אדם שמחפש לאן הוא שייך. כעבור כמה שנים התחתנתי בשידוך. נכנסתי לנישואין האלה
עם כל הכוונה שבעולם להקים בית ולהחזיק אותו, ולתקופה ארוכה גם האמנתי שזה מה שיקרה.
חיינו יחד כמעט תשע שנים. בדרך נולדו שלושה ילדים, ובמקביל יצאנו לשליחות — כמעט שבע שנים בבית
חב"ד בהרצליה. השליחות היא לא עבודה, היא חיים שלמים. אתה הכתובת של אנשים ברגעים הכי גבוהים
והכי שבורים שלהם, והבית שלך פתוח כל הזמן. נתתי לזה את עצמי במלואו, ובו בזמן עזבתי משהו אחר —
את עולם המחשוב והדיגיטל שממנו באתי, שאליו לא הסתכלתי במשך שנים.
ובתוך כל זה, מתחת לפני השטח, הבית התחיל לדעוך. אנשים אוהבים לספר את הסיפור הזה בכל מיני
גרסאות, אבל מבחינתי האמת פשוטה: עשינו הכול. שנים של עבודה — טיפולים אישיים, טיפול זוגי, יועצים,
כל כלי שיכולנו להניח עליו את היד. במקביל גם התחלתי ללמוד לימודי טוען רבני, אולי בלי שהבנתי אז
שאני מכין את עצמי לעולם שעוד לא הגעתי אליו. ההיפרדות לא קרתה ביום אחד. היא קרתה לאט, שלב
אחרי שלב, מין התנתקות רגשית מתמשכת שבמהלכה למדתי, בלי לדעת, לחיות עם הקצה.
ולכן כשהגירושין הגיעו — לפני כשנה וחצי — לא נפלתי מהרגליים. הייתי מוכן, מנטלית, כמעט לכל תסריט
אפשרי. מה שלא הכין אותי אף תהליך זה לא הרגש, אלא הלוגיסטיקה של החיים החדשים.
ביום אחד עברתי לעיר חדשה לגמרי, מקום שלא הכרתי בו נפש אחת. לא חבר, לא שכן, לא פנים מוכרות
ברחוב. מאיש שכל הקהילה סובבת סביב ביתו — לאדם אנונימי לחלוטין, דייר מן המניין. במקביל חזרתי
לעולם הדיגיטל שעזבתי שנים קודם, כאילו לא עברו השנים האלה, והיום אני ראש צוות בסטארטאפ קטן
ורעב.
ומעל הכול — ובמרכז הכול — שלושה ילדים. בני ארבע, שש ושמונה. הקטן היה אז עוד לא בן שלוש. אני
מגדל אותם במשמורת משותפת, על כל מה שמשתמע מזה: בית שמתמלא ומתרוקן באמצע השבוע, מטלות
שמתחלקות לשניים, ושני הורים שצריכים, איכשהו, לתאם חיים שלמים של שלושה ילדים בין שני בתים.
לקח לי זמן, אבל היום אני יכול להגיד את זה בלב שלם: אני אוכל טוב, ישן טוב, נושם טוב. בניתי חיים. אבל
בדרך לשם היה פרק אחד שכמעט שבר אותי — ולא ציפיתי לו כלל. הוא לא היה הגדול. הוא היה הקטן.
החלק הקטן הוא ההתחשבנות.
זה מתחיל בזניח. רופא שיניים. חוג. זוג נעליים. ביטוח, ספרים, תרופות. כל פריט בנפרד הוא כלום — שמונים
שקל, מאתיים שקל. אבל החיים של שני בתים הם רצף אינסופי של “כלום” כזה, חודש אחרי חודש, ובשלב
מסוים זה מצטבר לערמה שאי אפשר להחזיק בראש. מי שילם, על מה, מתי, וכמה מגיע למי בחזרה.
ניסיתי לעשות סדר. בהתחלה בהודעות — שנבלעו אחת בתוך השנייה. אחר כך באקסל. וכאן מתחיל החלק
שלקח לי הכי הרבה זמן להודות בו.
האמנתי, בכל ליבי, שהבעיה היא בהירות. שאם רק אצליח להציג את המספרים מספיק ברור, מספיק הוגן,
מספיק מסודר — הכול ייפתר. אז שלחתי רשימה מסודרת. כשזה לא הספיק, בניתי אקסל מפורט. כשגם זה
לא הספיק, פניתי למגשר שליווה אותנו, וביקשתי מחברה משותפת שתשב על המספרים יחד איתנו —
בתקווה שאדם שלישי יבהיר את מה שאני כנראה לא מצליח. שלחתי הסברים, פירוטים, חישובים מחדש.
בכל פעם הייתי משוכנע שהפעם זה מספיק נקי. שהפעם זה ייכנס.
ושום דבר לא זז.
ואז קרה לי הדבר שעליו אני הכי מתקשה לכתוב גם היום. התחלתי לפקפק בעצמי. לא בצד השני — בעצמי.
אולי אני זה שמסבך את זה? אולי המספרים בראש שלי פשוט לא נכונים? אולי אני רואה בעיה במקום
שבכלל אין? כשאתה חוזר שוב ושוב על אותו תהליך ומקבל בדיוק את אותה תוצאה, מתחיל לקנן בך חשד
שאולי הבעיה היא בך. זו תחושה מבלבלת, ובודדה מאוד — אתה כבר לא יודע אם אתה צודק, ואין לך אף
אחד אובייקטיבי שיגיד לך.
לקח לי זמן רב להבין מה באמת קרה שם, ולא יכולתי להבין את זה כל עוד הייתי בתוכו. הבעיה מעולם לא
הייתה מחסור במידע. להפך — שלחתי יותר מדי. כל רשימה, כל אקסל, כל הסבר ארוך, היה בלי שהתכוונתי
לכך עוד הזמנה לוויכוח. כל מספר שכתבתי הזמין פרשנות, תגובה, ערעור. ככל שהוספתי בהירות, הוספתי
משטח חיכוך. בליבי רציתי לסיים את העימות — ובפועל בניתי לו במה חדשה בכל פעם.
כי זאת האמת שלמדתי בדרך הקשה: הוויכוח על מאתיים שקל הוא כמעט אף פעם לא על מאתיים שקל.
הוא על אמון, על שליטה, על כל מה שלא נסגר. הכסף הוא רק המקום הנוח שבו כל זה צף למעלה ומקבל
מספר. וכל ערוץ שנתתי לזה — עוד הודעה, עוד הסבר, עוד שיחה — רק נתן לזה דלק.
ברגע שהבנתי את זה, השאלה שלי התהפכה. הפסקתי לשאול “איך אני מסביר את המספרים טוב יותר” —
והתחלתי לשאול “איך אני מוציא את הוויכוח מהמשוואה”. מה אם, במקום שכל אחד מאיתנו ינהל גרסה
משלו ויילחם עליה, פשוט נראה שנינו את אותה תמונה בדיוק — בלי שאף אחד צריך לזכור מי אמר מה, ובלי
שום מקום להיאבק בו?
מתוך השאלה הזאת, ולא מתוך שאיפה לבנות מוצר, נולד תיקו. תיקו לא בא להכריע מי צודק —
אלא לקחת את הנושא הכי טעון ולהוציא ממנו את העוקץ.
בהתחלה זה היה כלי חישוב קטן שבניתי כדי לעשות סדר במקום הראש שלי. ככל שהשתמשתי בו, הראיתי
אותו לחברים שעוברים את אותו הדבר. הם התלהבו — וזה הרגע שבו הבנתי שזו מעולם לא הייתה רק הבעיה
שלי. יש המון הורים ששוחים באותה רשת קטנה ומתישה, ומתביישים לומר כמה היא שוחקת אותם.
אני לא מתיימר לתקן יחסים, ואני לא מאמין שזה תפקידה של אפליקציה. אבל אפשר להוציא את הנושא
הכי נפיץ מהמשוואה ולהשאיר אותו בחוץ. הילדים שלי לא יודעים דבר על המספרים האלה, וכך זה צריך
להישאר — זה עניין של מבוגרים בלבד. מה שהשתנה אצלי הוא פשוט: הפסקתי לבזבז את הראש על
חישובים וחשדות. נכנס לי קצת שקט הביתה. ואחרי כל אותם חודשים שבהם חשבתי שאני משתגע, התברר
שזה כל מה שחיפשתי מלכתחילה.
עכשיו אני רוצה לראות אם זה עובד גם לאנשים אחרים, לא רק לי. אז בשלב הזה תיקו פתוח לשימוש חינם
שמתנהלים מולי ישירות, בוואטסאפ, בלי מסכים ובלי — Early Adopters — לקבוצה קטנה של הורים
תמיכה אוטומטית. הם מספרים לי מה עובד, מה מעצבן, מה חסר, ואני מתקן ומשפר תוך כדי תנועה, כמעט
בזמן אמת. זה לא מבחן שיווקי — זו דרך אמיתית לבנות את הכלי יחד עם האנשים שמשתמשים בו. כרגע זה
לתקופה של שלושה חודשים, ויכול להיות שנאריך אותה בהמשך. אם אתם הורים שחיים את החלק הקטן
והמתיש הזה, ומוכנים להיות חלק מהשלב הזה — אשמח שתהיו שם.
דניאל-יעקב, מייסד תיקו teku.base44.app
יש לכם רעיון, יוזמה או פיתוח שיכולים להקל על חיי הקהילה?
האקוסיסטם הדיגיטלי הראשון בישראל לגרושים וגרושות!
MECHADASH HUB
מרכז מחדש מחפש את המיזמים הבאים שישנו את פני עולם הגירושין בישראל.
מחכים לכם בווטסאפ 0503878767